תודה לעולם ולקצפת שלנו

הנה סיפור!

לפני כמה ימים טובים אדי - הברניזי הגדול – ואני, יוצאים לטייל בשדרה.

הולכים בסבבה.

והנה, ליד הספסל רואים עלמה ולידה גור.

הגור - מכשכש בזנב, שמח וצוהל לקראתנו.

העלמה? פנים חתומות, שלא לומר מבואסות. רצח.

טוב , אז לא. צריך תואר רביעי בתורת המוח האנושי כדי להבין מה קורה כאן, נכון?

הגור החמוד מפרק לבעלים טובת הלב שלו את הבית כנראה.

וכל הבית מלא בעיתונים על הרצפה. ושלוליות שתן... והפתעות נוספות.

באסה, באסה – ממש.

מאז עדיין לא ראיתי אותה.

***

נס שקרה לנו במשפחה הפרטית שלנו - נקרא לו מקרה 'קצפת',

הביא אותי קצת להרהר שאפשר לעשות איזה שינויי קטן ומבורך עם קצת תקשורת בינינו.

אבל לפני הכל – מקרה 'קצפת'

ביום שישי האחרון.

תומר ואיתי, הבנות שלנו, שלחו אותנו מהבית ואמרו "לכו, תחזרו עם כלב, לא משנה איזה כלב – רק תחזרו עם אחד כזה".

וכך , אני ואשתי, שתחיה, מצאנו את עצמנו יושבים באוטו והווייז מכוון לצער בעלי חיים הקרוב.

שם פגשנו את קצפת - שהיא גור קטן, לבן ומאוד רזה.

המון עצב בעיניים יש לה לקצפת, מעידות על מה שעברה כבר בחיים הקצרים שחוותה.

למה אני מספר על קצפת?

ומה שני הסיפורים קשורים...?

המטפלת בצער בעלי חיים נתנה לנו ספר הדרכה על גידול גורים. ספר מקיף ומלא במידע סופר חשוב ואף הסבירה שהולך להיות בבית הרבה פיפי וקקי.

אני מוצא את עצמי לא מעט - מה עושה מי שלא יודע איך מטפלים בגור חדש?

איך הוא מתמודד עם כל האתגרים?

עם שלשולים בבית, שלוליות פיפי, עם נביחות, נעליים לעוסות, ריהוט קרוע עם משיכות בטיולים?

האם גם הוא סובל כל יום כמו אותה עלמה שראיתי?

עניתי לעצמי מהר מאוד, שהוא כנראה מחזיר את הגור.

למה?

הכלבים מקבלים אוכל דל מאוד ובסיסי בכלביות.

המעבר לאוכל אחר, בבית, גורר אחריו לעיתים שלשולים...בנוסף, חוסר הידע והבלבול , לא עוזרים. וזה מתסכל ולא תמיד נראה שזה ייגמר מתישהו.

אומנם , יש את האפשרות להזמין מאלף - אבל העלות, שלו, בנוסף כל העלויות האחרות לא ממש מעודד ומזמין.

אז ככה!

קודם כל אני מפנה אתכם לאורן עדיקא - תעשו פשוט אורן עדיקא ביוטיוב - הוא לקח על עצמו לתת שיעורים בחינוך הגורים דרך סרטונים שזה ממש מעורר הערכה.

ואני מצידי מזמין אתכם ואת החברים שלכם לדבר איתי בכל מה שקשור לעזרה עם גורים חדשים מאומצים בעמותות למיניהם בתשלום ממש סמלי וקטן.

למה אני עושה את זה? לפני כמה ימים התקשר אל אשתי בחור ואמר שכנראה אחת הבנות שלנו איבדה את שעון היד היקר שלה והוא מוכן לשמור לנו אותו עד שנגיע לקבל אותו. לאחר כמה ימים התאפשרה לי פגישה אתו ולא הפסקתי להגיד לו 'תודה' על היותו טוב לב וישר – הבחור המתוק ביקש שאפסיק להודות לו כי הוא זה שצריך להגיד לי תודה, כי בשבילו העזרה הזו נותנת יותר.

אז אני פה ואתם תהיו עם לב פתוח לעולם,

שלכם תמיד,

טל