תהיו כלבים לכלבים שלכם

כמה אנושיים אנחנו לכלבים שלנו?

לפי מה שאני רואה, התשובה היא: יותר מדי...

אם זה היה יכול להימדד בצעקות של הכלב, הוא היה צועק: "אתם לא רואים שאני כלב? מה יעזור אם תתנהגו אליי כאילו אני בן אדם?"

לדוגמה - סיטואציה שבעינינו היא נכונה לגמרי: אנחנו יוצאים לסידורים בערב ומשאירים את הכלב שלנו לבד. ההתייחסות שלנו לזה היא כאילו אנחנו משאירים ילד לבד ובאמת משאירים אור דלוק, טלוויזיה פועלת, חלונות פתוחים או מרפסת כדי שלא יהיה לבד וכדי שלא יהיה חשוך - ובדרך כלל גם מוסיפים כמה צעצועים.

וזאת טעות. זה לא מה שהכלב שלנו צריך כשהוא נשאר בבית. זה לראות אותו כאילו הוא בן אדם.

בדנא של הכלב שלנו, יש שני מצבים עיקריים:

1. פעילות חייתית - שהיא יציאה לחיפוש מזון, סימון טריטוריה וכו'.

2. מנוחה.

כאשר אנחנו עוזבים את הכלב לבדו בבית, הלב שלנו נכמר ואנחנו רוצים לפצות אותו ולכן עושים את כל מה שכתבתי לעיל, אבל כל מה שהכלב שלנו צריך זה רק מים ותנאים מתאימים למנוחה ושינה (חושך, מוזיקה קלאסית נעימה ומזגן בימים חמים).

גירויים חיצוניים רק יגרמו לו לתסכול (וכלבים עם אופי גם ישאירו בבית מזכרות מהתסכול – ספות אכולות, רהיטים מכורסמים וכו').

אור יפריע לו לישון - ואוכל יגרום לו לאכילה רגשית .

אז בואו נהיה כלבים לכלבים שלנו וניתן להם מה שהם צריכים ולא מה שאנחנו צריכים.

Photo by Magda Ehlers from Pexels